רש"י על שבועות ל״ו א:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות ל״ו ע״א:י״ג רש"י על שבועות ל״ו ע״א:י״ח »

16 תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְנֹקֵב שֵׁם ה׳ מוֹת יוּמָת״! יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל שֵׁם הַמְיוּחָד בִּלְבַד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַכִּינּוּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְגוֹ׳״ – מִכׇּל מָקוֹם. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שֵׁם מְיוּחָד בְּמִיתָה, וְעַל הַכִּינּוּיִין בְּאַזְהָרָה.

פירוש רש"י על שבועות ל״ו א:ט״ז

16 איש איש כי יקלל - מת"ל מאחר שעתיד לכתוב ונקב שם ה' מות יומת ליכתוב איש איש כי יקוב שם ונשא חטאו וימות:

17 על שם מיוחד - בן ארבע אותיות דיו"ד ה"י:

18 באזהרה - אלהים לא תקלל שמות כ״ב:כ״ז:

« רש"י על שבועות ל״ו ע״א:י״ג רש"י על שבועות ל״ו ע״א:י״ח »